נוהל הורה קשיש 

נוהל הורה-קשיש מספר 5.2.0033  ששמו המלא הינו "נוהל הטיפול במתן מעמד להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי" כשמו הוא מטפל בהסדרת מעמדו של הורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי.

נוהל זה בא לפתור בעיה הומניטארית ספציפית אליה נקלעים הורים קשישים אשר ילדיהם חיים בחו"ל ומטבע הדברים בהגיעם לגיל פנסיוני נזקקים לתמיכת ילדיהם.

על פי הנוהל קיימים שלושה קריטריונים עיקריים להגשת בקשה:

• 1.      היות המזמין אזרח ישראלי
• 2.      גילו של המוזמן לפי הקבוע בנוהל ואין לו ילדים נוספים בחו"ל
• 3.      היעדר מניעה פלילית/בטחונית לגבי המוזמן

בנוהל הנדון הבעיותיות העיקרית נוצרת כשבא משרד הפנים לבחון היענותם של המוזמנים לקריטריון השני.

באשר לגיל שנקבע ע"י משרד הפנים, הרי שעד מועד כניסתו לתוקף של הנוהל המעודכן מיום 23.05.2011 פעל נוסח הקודם של הנוהל, לפיו גילו של ההורה הקשיש המוזמן עמד על 60 שנה הן לגבר והן לאישה. בנוהל המעודכן נקבע גיל גבוה יותר וכיום עומד על 65 שנים לאישה ו-67 שנים לגבר. ככל הנראה שינוי הדרסטי בקריטריון זה נובע מהתחשבותו השגויה של משרד הפנים בתוחלת חיים המתארכת, דבר שאינו נכון בהכרח במרבית המקרים לגבי המדינות מהן מגיעים המוזמנים על פי נוהל הנדון.

הקושי המיוחד עולה בבחינת ההגדרה "בודד" על פי הנוהל. כך, לפי פרשנותו של משרד הפנים מדובר בקשיש שאין לו בן זוג וילדים בחו"ל.

על פי דעתו של עורך דין אלכס זרנופולסקי, הרי שלפי פרשנות התכליתית של הנוהל די בכך שאין למוזמן ילד נוסף המתגורר בקרבתו ו/או בן זוג אשר יכול לדאוג לו (ולא די בתמיכה כלכלית גרידא). למשל, סבור עורך דין אלכס זרנופולסקי, כי במקרה בו יש להורה קשיש ילד המתגורר עימו או בקרבתו אשר אינו יכול לתמוך בו מסיבה כזו או אחרת (היותו של הילד נכה) או כשאין קשר רציף ואפקטיבי בין המוזמן לילדים הנוספים שלו והקשר הדומיננטי הינו עם ילדו בישראל, די בכך כדי לקבוע את בדידותו של ההורה, מאחר ומטרת הנוהל הינה מתן אפשרות להורים להזדקן בכבוד בחיק ילדיהם.

חשוב להדגיש, כי נוהל הורה- קשיש על כל גלגוליו מדבר במפורש על היעדר ילדים נוספים בחו"ל דווקא כקריטריון להגשת הבקשה. כך בנוהל הקודם דרישה זו הופיעה בסעיף המטרות של הנוהל ובנוסף בסעיף "תנאים ודרישות", בו קיים תת-סעיף, לפיו "על ההורה לחתום ... על תצהיר כי אין לו ילדים נוספים בחו"ל מלבד האזרח".

בנוהל מיום 23.05.2011 קריטריון של היעדר ילדים נוספים בחו"ל הושמט מסעיף המטרות, אך קיים עדיין בסעיף "תנאים ודרישות".

על אף שהדגש בנוהל מושם על היעדר ילדים נוספים בחו"ל, מונח "בודד" כאמור כולל בחובו גם היעדר בן זוג, קרי ההורה צריך להיות רווק/גרוש/אלמן/פנוי. חשוב להבהיר, כי במקרים בהם ההורה פרוד מבן זוגו, ייחשב ההורה כפנוי, אך באם מדובר בקשר של נישואין רשמיים (להבדיל מבני זוג ידועים בציבור), לא בנקל יכיר משרד הפנים בהיותו של ההורה פנוי גם אם נותק הקשר בין בני הזוג לאורך זמן רב ועל כך נרחיב בהמשך.

להבדיל מהוכחה קלה יחסית של סטטוס רווק/גרוש/אלמן (אף שבמדינות מסוימות כגון מדינות חבר המים לפעמים יש קושי לקבל אישור על מעמד משפחתי במיוחד על "רווקות"), קיים קושי ממשי להוכיח היותו של ההורה "פנוי".

הוכחה זאת היא הוכחה נגטיבית ומטילה נטל כבד ביותר על המוזמן, משום שנדרש להוכיח "היעדר הקשר" להבדיל מקיומו.

אם כן, קיומו של הקשר מוכיחים ע"י ראיות פוזיטיביות, כגון תמונות או סרטי וידאו, תדפיסי שיחות טלפון, מסמכים רשמיים על מגורים משותפים (רישום הכתובת המשותפת במרשם האולוסין, הסכמי שכירות, רישום הדירה בטאבו וכד'), אישורים על חשבון בנק משותף, חשבונות בגין שרותים נלווים (טלפון, חשמל, מים, גז, ארנונה ועוד).

דא עקא, שהיעדר הקשר אפשר להוכיח במרבית המקרים ע"י עדויות בלבד.

לרוע מזלם של המוזמנים, ככל שמעמדם הינו "פנוי", במסלול החלת הנוהל הנדון עליהם עשויים הם להיתקל במכשולים משמעותיים מאוד. בדרך כלל לא מסתפק משרד הפנים אף בתצהירים של המוזמנים, של ילדיהם הישראלים ועוד כהנה וכהנה מצהירים בעניין היעדר הקשר בין אותו הורה קשיש לבין בן זוגו ודורש מסמכים נוספים כלשהם המעידים על כך, מבלי לציין מהו המסמך שיספק את משרד הפנים בסופו של דבר.

התנהלותו האמורה של משרד הפנים יוצרת סחברת שלצערם של הפונים מסתיימת בערכאות שיפוטיות  שכן ברור כי אינם יכולים להמציא הוכחות "יש מאין".

דרישותיו של משרד הפנים בהוכחת היעדר הקשר הינן אבסורדיות במיוחד לאור העובדה שלצורך הוכחת היעדר ילדים נוספים בחו"ל הוא נאות להסתפק בתצהיר של המוזמן בעניין וכשמדובר בהוכחת היעדר הקשר בין ההורה לבין בן זוגו, אשר אינו מוזכר באופן מפורש בנוהל להבדיל מילדים נוספים, משרד הפנים מקשיח עמדתו.

חוסר היגיון בגישותיו של משרד הפנים הינו דבר שעימו נאלצים הפונים להתמודד ביום-יום ולמרבה הפלא היחס כלפי הפונים, אופן הטיפול בבקשתם ואף טיב ההחלטות בעניינם יכולים להשתנות מלשכה ללשכה ועל כן קיים צורך מיוחד בליווי משפטי צמוד של עורך דין מנוסה המטפל באופן ייחודי בתחום הסדרת מעמד בישראל.

בפסק דין תקדימי עת"מ 339/10 בלינדר ואח' נגד משרד הפנים, (ניתן ביום 8.12.2011 ע"י כבוד השופט משה יועד הכהן, מחוזי ירושלים), הדן בהחלת נוהל הורה-קשיש,  (להלן: עניין "בלינדר") נדון עניין של אישה קשישה אשר שהתה בישראל עובר להגשת הבקשה במשך כ-10 שנים והתגוררה בבית בתה, אזרחית ישראל, ומשהוגשה בעניינה בקשה על פי נוהל הורה-קשיש סורבה היא בנימוק, כי לא הוכח היעדר הקשר בינה לבין בעלה שעל פי הנטען ניתק הקשר עימה לפני כ-40 שנה.

גם במקרה זה לא הסתפק משרד הפנים בתצהירים והוכחות עקיפיות של היעדר הקשר ואף בעובדה, כי האישה לא חזרה למדינת מוצאה במשך 10 שנים וכי בן זוגה מעולם לא הוזמן ולא ביקר בישראל, שלכאורה הצביעה על היעדר הקשר, נמצאה ע"י משרד הפנים כבלתי מספקת.

אף לאחר שבמסגרת העתירה הצליחה האישה להמציא מסמכים לדרישת משרד הפנים שהעידו, כי פנתה לרשויות במדינת מוצאה על מנת לאתר את בן זוגה, בעלה הפורמלי והמציאה אף אישורים על כי לא צלחו הנסיונות לאתרו, עמד משרד הפנים על הטענה, כי לא הוכח לשביעות רצונו היעדר הקשר בין בני הזוג.

על פי דעתו של עורך דין אלכס זרנופולסקי, האישורים המוזכרים לעיל אינם הוכחה לכשעצמה להיעדר הקשר, אלא על ניסיונות לאתר את בן הזוג ורישום מה גם שברוב המקרים קיים קושי אמיתי להשיגם.

בנוסף נטען בעתירה בעניין בלינדר, כי על פי פרשנות התכליתית של הנוהל יש לבחון "בדידותו" של ההורה באופן מהותי ולא באופן פורמלי, וכי הנוהל מכיר בנטל ויכולת הסיוע והתמיכה המוגברים של הילדים בהוריהם הקשישים שהם בדרך טבע צעירים מהוריהם הקשישים, במובחן מיכולתו של בן הזוג.

את הגישות המוזכרות לעיל של עורך דין אלכס זרנופולסקי קיבל ואימץ בית המשפט בעניין בלינדר וקבע, בין היתר, שלמונח "בן זוג" בהקשר הנוהל יש לתת משמעות של קשר אפקטיבי בין המוזמן לבין בן זוגו, למצער, כפי שניתן למונח "ידועים בציבור" במסגרת דיני משפחה. לפיכך, ככל שלא קיימים יסודות כגון מגורים משותפים, חיים אינטימיים בין בני הזוג, המושתתים על יחסי חיבה, אהבה, מסירות ונאמנות וכן ניהול משק בית משותף, למשל במקרים בהם נותק הקשר בין בני הזוג או שהם חיים בנפרד, אף אם לא התגרשו פורמאלית, הרי שהמוזמן הקשיש אינו יכול להישען על אותו בן זוג לא מבחינה נפשית ולא מבחינה כלכלית ומתקיימים רציונאלים המצדיקים לאפשר לו להישען על ילדו המתגורר בישראל.

קביעה חשובה נוספת ניתנה בעניין בלינדר בשאלה על מי חל נטל ההוכחה על היעדרו של הקשר עם בן הזוג ומה מידת ההוכחה הנדרשת. בית המשפט קבע, כי במקרה בו הסטטוס פורמלי של המוזמן הינו "נשוי", אזי הנטל על המוזמן להראות כי הקשר בינו לבין בן זוגו נותק.

באשר למידת ההוכחה ואופייה, תלוי הדבר בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. כך, ככל שמשך הניתוק בין בני הזוג ארוך יותר ובמיוחד כשהמוזמן שהה בישראל עובר להגשת בקשה תקופה ארוכה ולא נסע לבקר במדינת המוצא ובן זוגו לא זומן לישראל, הרי שמתעצמת ההנחה בדבר ניתוק הקשר. במקרים כאלה נקבע, כי די בהגשת תצהיר בעניין ניתוק הקשר של המוזמן וקרובי משפחתו, מה גם שאין היגיון בהחמרת נטל ההוכחה לעניין ניתוק הקשר עם בן זוג במובחן מנטל ההוכחה על היעדר ילדים נוספים בחו"ל, אדרבא, ההיגיון אומר שלגבי בני הזוג מידת ההוכחה צריכה להיות פחותה מזו שנדרשת בעניין הילדים הנוספים.

יש לציין, כי קיימים מקרים רבים בהם אין הורה עונה על קריטריון כזה או אחר על פי נוהל הורה קשיש, למשל הסיטואציה הנפוצה הינה – אי-הגעתו של ההורה לגיל הקבוע בנוהל, אך עדיין ניתן להסדיר מעמדו במסגרת נוהלים אחרים של משרד הפנים.

כך, נוהל הועדה הבינמשרדית של משרד הפנים מטפל בסוגיות הומניטריות שונות אשר לא מטופלות ע"י נוהל ספציפי כלשהו.

אתם מוזמנים לקרוא מאמר המוקדש לנוהל הועדה הבינמשרדית של משרד הפנים מאת עורך דין אלכס זרנופולסקי

אין באמור לעיל להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו"ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעו"ד